אמצעים לשיפור הביצועים של מצקת יציקה קבועה בטנה

הגורמים העיקריים התורמים לנזק לבטנה הקבועה של מצקתיציקות עקשןהם כפולים.

ראשית, שימוש חוזר מוביל לסדקים מוגזמים. זה נובע מההתכווצות המובנית של היציקה או תוספת מים מוגזמת הגורמת להתכווצות ליניארית מוגזמת, שמתרחבת עם שימוש חוזר. במהלך יציקה מפולחת, היציקה בחיבורים לא הפכה למכלול מאוחד, וכתוצאה מכך נוצרו סדקים רוחביים שמתרחבים במהלך השימוש. יתר על כן, שימוש חוזר בלוח האסבסט ליד מעטפת המצקת יוצר רווחים, משחרר מתח בבטנה הקבועה וגורם להתרחבות הסדקים. שנית, חוזק לא מספיק של היציקה במהלך פירוק המצקת גורם לנזק פני השטח. בדיקות השוואתיות עם כמויות שונות של תוספת מים עבור יציקות יציקות של ריפוד קבוע אלומיניום- נמוך-וגבוהות{{6}, גילו שככל שתוספת המים עולה, הנקבוביות לכאורה גדלה בעוד צפיפות הצבר פוחתת, מה שמוביל לירידה בחוזק הלחיצה ובחוזק הכיפוף. בדיקות השוואתיות מרובות מראות שהגדלת תוספת המים מגדילה באופן משמעותי את קצב ההתכווצות הליניארית של חומר היציקה, מה שמגביר את סדקי ההתכווצות הנוצרים במהלך השימוש. כאשר תכולת המים של-יצוק צמנט נמוך עולה ב-2%, מופיעים סדקי התכווצות ברורים על פני הדגימה. יתר על כן, עם הגדלת תכולת המים, הפרדת חלקיקים (חלקיקים שוקעים בזמן שאבקה צפה) נוטה להתרחש במתקן היציקה. אזורים עם יותר אבקה חווים התכווצות מוגברת, מה שמוביל ללחץ פנימי לא אחיד ולרגישות מוגברת לסדקים. לכן, ניתן לנקוט באמצעים הבאים כדי לשפר את הביצועים של מצקת פלדה יציקה יציקה של ריפוד קבוע:

1. בקרת תכולת המים של היציקה.

ככל שנוספו יותר מים, כך החוזק והצפיפות של חומר היציקה נמוכים יותר, וכתוצאה מכך נקבוביות מוגברת לכאורה והתכווצות לאחר-שריפה. לכן, תוך הבטחת יכולת העבודה והתפעול שלו, יש לצמצם את תכולת המים של היציקה כדי להבטיח את הביצועים האופטימליים שלו.

2. להבטיח ביעילות את המשכיות זמן הבנייה.

נכון להיום, יציקות יציקות של ציפוי קבוע במפעלי פלדה נוצקות באמצעות לבנים במקום תבניות, באופן לסירוגין, מפולח. בדרך כלל, כל תבנית הלבנים בנויה בשלושה חלקים. היציקה מתחילה לאחר סיום הקטע הראשון, ולאחר מכן בניית הקטע השני וכן הלאה. טמפרטורות קיץ גבוהות או עיכובים ביציקה עקב נסיבות מיוחדות עלולות להוביל בקלות לכך שהקטע הראשון של החומר כבר יתייצב לפני יציקת הקטע השני, וכתוצאה מכך חיבור לקוי בין שני הקטעים ודלמינציה רוחבית. זה יכול לגרום לסדקים רוחביים במפרקים לאחר השימוש. לכן, יש להבטיח הדבקה נכונה במהלך הבנייה כדי למזער את המרווח בין קטעי היציקה.

3. הקמת מערכת אפייה סבירה

יציקות חסינות מלט נמוכות משיגות חוזק באמצעות הידרציה וקרישיות. דרישות האפייה ליציקות-נמוכות בצמנט הן קפדניות יחסית, במיוחד בשלב מתחת ל-300 מעלות כאשר כמות גדולה של מים פיזיים וקריסטליים נפלטה. אפייה לא נכונה עלולה לגרום בקלות להתקפצות ולסדקים. יש ליצור עקומת אפייה סבירה כדי להבטיח הוצאת מים חלקה מהגוף היצוק. בהתאם לעובי, לאחר היציקה, אפשר ריפוי טבעי למשך 16-24 שעות, ולאחר מכן אופים עם התבנית כ-3 ימים. לאחר הסרת תבנית הלבנים והתקנת ריפוד העבודה, אופים עוד 16 שעות או יותר. ללא התקן בקרת טמפרטורה, כוונן את זרימת הגז כדי לשלוט בטמפרטורה, בדרך כלל באמצעות חום נמוך, בינוני או גבוה. זמן הריפוי מותאם בהתאם לגודל המצקת ולעובי השכבה הקבועה, בדרך כלל 60-80 שעות. זמני האפייה האופייניים לשלושת סוגי החומרים העמידים הם 24 שעות, 24-32 שעות ו-12-16 שעות, בהתאמה.

4. אופטימיזציה של הניסוח של יציקות רירית קבועה

כדי לטפל בבעיית פיצוח מוגזם, הפורמולציה הניתנת ליציקה עברה אופטימיזציה ושופרה: (1) חומר התפשטות -לטומאה נמוך נוסף למטריצה ​​כדי לקזז חלק מההתכווצות של יציקות עקשן בטמפרטורות גבוהות. הוספת חומר ההרחבה שיפרה את יציבות הנפח של היציקה והפחיתה את מידת התפשטות הסדקים לאחר שימוש חוזר. (2) הגבול העליון של גודל החלקיקים המצטבר של היציקה הוגדל מ-8 מ"מ ל-12 מ"מ. בדיקות הראו שהחדרת חלקיקים גדולים יותר הפחיתה את תכולת המים ב-0.5% והגדילה את חוזק הכיפוף ב-1100 מעלות ב-2MPa. הסיבה לכך היא שנוכחותם של חלקיקים גדולים יותר לא רק פועלת כשלד אלא גם משנה את הכיוון של סדקים ארוכים, עוזרת למנוע התפשטות הסדקים ולשפר את יציבות הנפח של היציקה.